החלטה בתיק בש"פ 9407/03

1.        בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ז' הווארי), מיום 09/10/03, בתיק ב"ש 2382/03, לפיה נדחה עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' הנשיא ת' כתילי), מיום 01/10/03, שניתנה בב"ש 3672/03, לפיה נעצר העורר עד תום הליכים המשפטים נגדו.

2.        העורר עומד לדין בבית משפט השלום בנצרת, באשמת ביצוע עבירות קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- החוק), עבירות שימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413ג לחוק, עבירות גניבת בקר, לפי סעיף 393א לחוק,  וכן עבירות שימוש ברכב לפשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961.

           על-פי עובדות כתב האישום, החל מחודש אוגוסט 2002 ועד ליום 19/08/03, עסק העורר, יחד עם נאשם  נוסף ועם עוד שותפים אחרים (להלן - השותפים), בגניבת צאן    ובקר מישובים רבים בצפון הארץ, וזאת באופן שיטתי ובעשרות הזדמנויות שונות. במעשיהם אלו, עשו העורר, הנאשם וכן השותפים שימוש בכלי רכב גנובים, זאת על-ידי גניבת מפתחות הרכבים מבעליהם. בחלק מן המקרים, נהגו לשחוט את הבקר או הצאן בזירת האירוע, זאת בעת ביצוע מעשי הגניבה ואחר כך העמיסו לרכבים ובחלק האחר, העמיסו אותם בעודם חיים.  מעשי הגניבה בוצעו, ברוב המקרים,  לשם מכירתם לאחרים.

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית משפט השלום בנצרת, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 01/10/03, הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטה נקבע כי קיימת תשתית ראייתית, לכאורית, להוכחת המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום. עוד נקבע כי התנהגות העורר, אשר השתייך לכנופיה מאורגנת היטב, שלא בחלה בשום אמצעי על מנת לבצע את מזימותיה וחזרה על פעולותיה אלה עשרות פעמים, מצביעה על מסוכנות לרכוש, אשר גלומה בה סכנה לציבור, באם ישוחרר ממעצר. נוסף על כך נקבע כי לא ניתן, במקרה דנן, להסתפק בחלופת מעצר, שהרי לאור הנסיבות הללו אין בחלופה זו  כדי לבטל את מסוכנותו של העורר.

4.        העורר ערר על ההחלטה הנ"ל לבית המשפט המחוזי בנצרת. ביום 09/10/03, דחה בית המשפט המחוזי את הערר. בהחלטה נקבע כי החלטתו של בית משפט השלום מבוססת היטב ולא נפל בה כל פגם, שכן לאור הנסיבות דנן  מדובר בעורר, אשר השתייך לכנופייה מאורגנת ומתוחכמת, מסוכן לציבור ולא ניתן לאיין את מסוכנותו על-ידי חלופת מעצר.

           מכאן הערר שבפני.

           בא-כוח העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה.

           בא-כוח העורר, עורך-הדין זאב, טען כי חלקו של העורר בפרשה הוא מזערי ביותר, וכי אין הוא הדמות הדומיננטית בפרשה,  שכן  הוא הופעל על-ידי המשטרה, בתור מקור משטרתי, ובתור שכזה הוא ליווה, בהוראת מפעילו, חלק ניכר מהמקרים, בהם הוא מואשם בכתב- האישום. עוד טען בא-כוח העורר כי עבירות רכוש אינן מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, ומשכך הרי שאין עילת מעצר. יתרה מכך, טען בא-כוח העורר כי במידה ויקבע כי קיימת עילת מעצר, הרי שיש מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר, זאת לאור חלקו המזערי בפרשה, לאור העובדה כי שיתף פעולה עם המשטרה וכן לאור עברו הפלילי המועט.

           באת-כוח המשיבה, עורכת-הדין ברלינר, טענה, לעומתו, כי קיימות כנגד העורר ראיות לכאורה, לביצוע סדרת עבירות רכוש חמורות, כולל פריצות לרכבים וגניבות בקר. עוד טענה כי ברגע שהעורר התוודה בפני המשטרה כי יש לו חלק בפרשה, המשטרה פעלה כראוי  והוא נחקר תחת אזהרה. נוסף על כך, טענה באת-כוח המשיבה כי  גם אם אין חזקת מסוכנות סטטוטורית, הרי שהמעשים החמורים וביניהם, גניבת הבקר ושחיטתו, מקימים עילת מעצר.

           לאחר ששמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים, ולאחר שעיינתי בהחלטותיהם של הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

           אומנם עבירות רכוש אינן נמנות עם קבוצת העבירות, המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית כאמור בסעיף 21(א)(1)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996, אך מאידך גיסא ריבוין של עבירות רכוש חמורות, המבוצעות בשיטתיות, תוך התארגנות של מספר עבריינים, עלולות לסכן את ביטחון הציבור  ולהקים עילת מעצר.

           מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה, ובנסיבות מסויימות יש בהם כדי לסכן את בטחונה של החברה ואת בטחונו של כל אדם בה. בנוסף על כך, עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסויימים הן יבוצעו באלימות ותוך כדי סיכון חיי אדם, או שלמות גופו; אם לצורך השגת הרכוש, אם לשם שמירה עליו, ואם לצורך המלטות המבצעים מעונש. מטעמים אלה ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון  הציבור. לפיכך, אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש, ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו- לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לבטחון במשמעותו האמורה (ראה בש"פ 5431,5571/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל, פד"י נב(4), 268 (להלן- פרשת פרנקל).

           אכן במקרה שבפני, מדובר בשרשרת של עבירות רכוש חמורות, אשר בוצעו בידי מספר משתתפים, במספר רב של מקרים ובאופן שיטתי, תוך שימוש ברכבים גנובים, אשר שימשו לביצוע גניבות הבקר והצאן. נראה כי יש בעבירות אלה, כמו בפרשת פרנקל האמורה לעיל, משום סכנה לביטחון הציבור וכן קיומה של עילת מעצר.

           אשר לחלופת מעצר, לא אוכל להיענות לבקשת העורר להשתחרר לחלופת מעצר נוכח מסוכנותו לציבור. אומנם, עבירות רכוש לכשעצמן, אינן מצדיקות מעצר, ברם, העורר מואשם בסדרת עבירות רכוש חמורות, מסוכנותו לציבור עולה מעצם טיבן של עבירות אלה ועל כן אין, במקרה דנן, בחלופת המעצר כדי להשיג את מטרת המעצר (ראה בש"פ 1514/02 מוחמד אבו רקייק נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(1), 782; בש"פ 7105/01 יהושוע בן מיור נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(3), 1568).

           סוף דבר: החלטתו של בית המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב ולא  מצאתי מקום להתערב בה.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, ט' בחשון תשס"ד (4.11.2003).

                                                                                                     ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: